<h1>ריטב"א — שבת</h1>
<h2>דף לד.</h2>
[שבת ק"י ע"ב] הני מילי היכא דקא מכוין אבל הכא ממילא הוא דאמר רבי יוחנן וכו'. פירשו הראשונים [הני מילי] וכו' אבל הכא ממילא הוא שאינו מתכוין אלא לרפואה וסירוס ממילא קא אתי, ודבר שאינו מתכוין מותר דאמר רבי יוחנן הרוצה שיסרס תרנגולו וכו', ודחינן ליה דההיא לאו סירוס הוא כלל אלא רמות רוחא [הוא] דנקיטא ליה ומסתרס מעצמו על ידי כעס ואין זה אלא גרמא בעלמא, אבל הכא אע"ג דלא מכוין אסור ואפילו בסריס, וא"ת ואמאי אסור, דהא קי"ל כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר, וכי תימא דפסיק רישיה ולא ימות הוא דמודה רבי שמעון, הא כתיבנא לעיל [ק"ג ע"א] דהני מילי היכא דניחא ליה אבל היכא דלא איכפת ליה מותר לר"ש וכל שכן היכא דלא ניחא ליה, וכתבו בתוספות בשם רב אחא ז"ל דכי קי"ל כרבי שמעון בדבר שאין מתכוין הני מילי לענין מלאכת שבת ויו"ט משום דהויא מלאכת מחשבת, אבל באיסורים דעלמא קיי"ל כרבי יהודה דכל דבר שאין מתכוין אסור.
והקשו בתוספות דהא בפרק המוציא [לעיל פ"א ע"ב] בההיא דאסור לקנח בחרס בשבת [אקשינן עלה ומי אמר רבי יוחנן הכי והא אמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק, ומאי קושיא דשאני התם] דלא הוי מלאכת מחשבת, ועוד הקשו דהא בפרק כל שעה [פסחים כ"ה ע"ב] גבי הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו מדמינן דבר שאין מתכוין דהתם לדבר שאין מתכוין דשבת ואמרינן דכל היכא דלא מכוין דכו"ע שרי כרבי שמעון, וקיימא לן נמי לגבי כלאים [שם כ"ו ע"ב] מוכרי כסות [מוכרין] כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, והתם [לעיל כ"ט ע"ב] אוקימנא כרבי שמעון, ועוד דבמסכת בכורות [ל"ד ע"א] דשרי רבי שמעון להקיז דם לבכור משום דהוה ליה דבר שאין מתכוין למום אמרינן עלה בגמרא אמר שמואל הלכה כרבי שמעון, ופריך תלמודא אטו עד השתא לא אשמעינן שמואל הלכה כרבי שמעון והא איתמר רב [חייא] בר אשי אמר רב הלכה כרבי יהודה בגרירה ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון, ואם איתא מאי פריך דהא נהי דאשמועינן דהלכה כרבי שמעון לענין שבת צריך הוא לאשמועינן כן בשאר מילי. אלא ודאי בכל מקום קי"ל בדבר שאין מתכוין כרבי שמעון, וטעמא דאסרינן הכא גבי סירוס, פירש ר"י ז"ל משום דהוי פסיק רישיה ולא ימות, [ואפילו לדעת בעל הערוך (לעיל ק"ג ע"א) דהיכא דלא ניחא ליה שרי רבי שמעון אפילו בפסיק רישיה ולא ימות], הני מילי לענין שבת ויום טוב ככל הני דמייתינן לעיל, אבל בשאר מילי כל דפסיק רישיה אסר רבי שמעון, והראיה מדאמרינן בזבחים פרק כל התדיר [צ"א ע"ב] המתנדב יין מזלפו על גבי האישים ופרכינן והא מכבה ואע"ג דלא מכוין הא הוה ליה פסיק רישיה, והתם ודאי לא ניחא ליה בכיבוי הגחלים, ונכון הוא, ולפי מה שכתבנו לעיל [ק"ג ע"א] אפילו לענין שבת ויום טוב מודה רבי שמעון בכל דפסיק רישיה ואע"ג דלא ניחא ליה, היכא דעביד בלא מתכוין מידי דחשיבא מלאכה מנפשה, וכי הכא דעביד סירוס גמור. וא"ת ואם איתא דהא דקאמר הכא ממילא רוצה לומר דמשום דלא מכוין שרי מאי מייתי ראיה מדר' יוחנן דתרנגול, דהתם מתכוין הוא לסרסו כדקאמר בהדיא, לכך פירשו בתוספות האחרונות דהכי פירושא הני מילי היכא דקא מכוין ליגע באבר התשמיש עצמו, אבל הכא שאינו עושה כלום באבר התשמיש עצמו והסירוס בא ממילא אפילו הוא מתכוין לסרס מותר כדאמרינן דאמר רבי יוחנן וכו', וקס"ד דלא אסרה תורה מסרס אלא באבר עצמו.
<h2>דף נג.</h2>
הא דאמרינן תריסר אלפי עגלי הוה מעשר ר' אלעזר בן עזריה. הקשו בתוספות דהא ר' אלעזר בן עזריה לאחר החורבן הוה שהרי נתמנה בימי ר"ג כדאיתא בברכות [כ"ז ע"ב], ואילו ר"ג נתמנה אחר רבן יוחנן בן זכאי שנמשכה נשיאותו עד לאחר החורבן כדתנן [ר"ה כ"ט ע"ב] משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי, ואמרינן בבכורות [נ"ג ע"א] שאין מעשרין מעשר בהמה בזמן הזה מפני התקלה כדתניא אין מקדישין ואין מעריכין וכו', ותירצו בתוספות כי אולי לא היתה גזרה של מעשר בהמה מיד לאחר החורבן והיה זה קודם גזירה, אי נמי שזה היה קודם החורבן ועל ידי אפטרופוס, ורבינו הגדול ז"ל פירש דלאו דהוה מעשר ממש אלא שהיה ראוי לעשר כאותה שאמרו [סוכה נ"ג ע"א] אשה בוררת חטים לאור בית השואבה דפירושו שיכולה לברור כדאיתא בירושלמי, ולי נראה דמעשר ממש ולא שהיה קורא עליהם שם מעשר אלא שהיה נותן הראוי למעשר לכהנים שלא יראה כמשייר אצלו מתנות כהונה.
